אוקספורד 2014

הייתי ח-י-י-ב-ת לעמוד על הדשא. שם, בדיוק במקום האסור, באוקספורד…

כל כך לא אנגלי.. כל כך התאמצתי להיות חלק, להתאים את עצמי אל התרבות המקומית, אבל בכל הנוגע לדשא…. לא יכולתי להתאפק.

ווריגיניה וולף, בספרה, "חדר משלך", "לקחה" אותי אל "אוקסברידג" (צירוף של אוניברסיטת אוקספורד וקיימברידג'). לפני חצי שנה (אוקטובר 2013), הרצתי בקיימברידג'.

באוניברסיטת Cambridge , נשאה וולף, את שתי הרצאותיה בנושא- "נשים וספרות", על בסיסן כתבה את "חדר משלך". באותה התקופה, אוניברסיטת קימברידג', כמו יתר מוסדות החינוך להשכלה גבוהה,  סגרה את שעריה בפני נשים, ועכשיו … כמה ימים לפני הרצאתי, באוניברסיטה באוקספורד, המילים שלה, מהדהדות בי…

"…המחשבה… הטילה את חכתה לתוך זרם המיים… והנה התגבש לפתע רעיון בקצה החכה… כאשר הושבה אל המוח היא הפכה מייד למרגשת מאוד וחשובה; וכאשר פיזזה וזינקה מנצנצת ושוקעת, התעורר סביבה נחשול כה סוער של רעיונות עד שלא היה אפשר להמשיך ולשבת. וכך מצאתי את עצמי צועדת במהירות רבה על פני מדשאה. תוך שניות זינק לעברי גבר בדרכו לעצור בעדי…זה אב הבית השומר על הסדר הטוב, ואני אשה.
זאת המדשאה, שם השביל. רק לחברי סגל מותר לדרוך על הדשא, החצץ הוא שנועד בשבילי…כאשר חזרתי לשביל… פרצופו חזר ועטה את שלוותו הרגילה… לא נגרם נזק גדול. האשמה היחידה שיכולתי להטיח בפני המרצים …היתה כי מתוך ההגנה על הטריטוריה שלהם , שטופחה זה שלוש מאות שנה ברציפות, הם הבריחו את הדגיג הקטן שלי לתוך מחבוא".  (ווירגיניה וולף, חדר משלך, הוצאת ידיעות אחרונות. עמ'15-16)

OXFORD ROUND TABLE

כנס בנושא: WOMEN AND EDUCATION
אני שם, עם הקולגה והחברה היקרה שלי ד"ר יעל בנקירר. יעל רופאה פסיכוטרפיסטית שעושה את הדוקטורט הנוסף שלה במגדר, אמא לשניים אישה נדירה בחוכמתה ובענוותה. יחד אנחנו חוקרות ומפתחות את התשתית התאורתית והפרקטית של סינרגיית הספרות- זו הפרטית וזו הציבורית, יחד מוציאות משקיפותה את הפרקטיקה האימהית ומשמעויותיה לספרה הציבורית.

יעל שכנעה אותי להגיש הצעה להרצאה בכנס, להגיב לקול קורא.

לא יקבלו אותי! קבעתי. חבל על הזמן. אני רחוקה מהדוקטורט ובכלל מי יודע מה חושבים האנגלים על ישראל… גם אם יקבלו אותי בטח רק ידברו על פוליטיקה… תגישי היא אומרת. אני משתכנעת, מגישה…

ארוחת הערב, החגיגית, הפותחת את הכנס, מתקיימת בחדר האוכל של Oriel College ("לא יאומן שכאן אוכלים סטודנטים…" אני אומרת, חושבת על הקפיטריות של אוניברסיטת תל אביב ו-בר אילן…). האולם הזה מזכיר לי את סרטי הארי פוטר (אשר צולמו ממש כאן בין הקמפוסים, בני מאות השנים, באוקספורד). הקירות מלאים  בתמונות של אנשים (חשובים כנראה) לא מפתיע, שכולם גברים… למעט המלכה. גם היא שם ביניהם….

אני פוגשת נשים ממגוון מקומות: אנגליה, ארה"ב, נורבגיה, הודו, יפן, אוסטרליה, דרום אפריקה ועוד,  רובן נושאות תפקידי דיקאן או פרופסורה באוניברסיטאות ובקולג'ים השונים.

Oxford Round Table, הוא כנס בן שלושה ימים, עמוס בהרצאות של המשתתפות.
אני עתידה להרצות ביום השלישי, אודות שני הנושאים היקרים לליבי נושאים אודותיהם אני מרצה ואיתם אני עובדת במסגרת "מנהיגותה".

ביום הראשון והשני אני מאזינה.
רוב ההרצאות מעניינות. חלקן משעממות, חלקן מרתקות.

את המשעממות כולן אני יכולה לסכם בפיסקה אחת- נשים הנמצאות במעלה הסולם האקדמי, עוסקות אך ורק באתגרים שלהן, בעיקר, במיעוט הפרופסוריות ותהליך הקידום המפלה. אמנם, חשוב להציג מספרים ולראות איך שוב ושוב, בכל רחבי העולם, יש לא פחות ולעיתים יותר סטודנטיות; לא פחות וברוב המקרים יותר חברות סגל זוטר; ואז… לאט לאט, וככל שעולים בסולם, המשוואה מתהפכת. א-ב-ל, האקדמיה בעיני, היא לא המהות כשלעצמה, אלא- הדרך. האקדמיה, היא אחד הכלים ליצירת שינוי חברתי, לחקר שאמור לשנות את העולם…. חלק מההרצאות נשארות תקועות שם, בין המספרים ובין כתלי האוניברסיטה וזה נשמע לי כמו קרן מור ב"אוי יו יו יו יו".  אבל בעיקר זה מתסכל ומעציב אותי ומזכיר לי שוב, עד כמה יש ניכור וריחוק בין ההשכלה הגבוהה והחברה והעולם…. דיכוטומיה של חוקר ונחקר ללא מפגש חוזר אל השדה….

ההרצאות המעניינות טוב הן היו הרוב- קשה לסקור את כולן….

והנה כמה מההרצאות המרתקות שחוויתי.

מצד ימין: Nori Shoji—Schaffner: Adjunct Professor, Ohio Christian University, United States, מצד שמאל: Tomoko Kawabata, Associate Professor, Hokkaido University, Japan

פרופ' נורי שפנר– יפנית המתגוררת בארה"ב, מספרת על היחס: משפחה עבודה ביפן ועל הדרישה מנשים ברגע שהן נישאות להתמסר לבית ולמשפחה. היא חוקרת את הנשים שמחליטות למרות הדרישה החברתית להיות גם וגם… להיות גם במשפחה וגם בעבודה…

פרופסור קיאנוש מוטרף, מקולג' ונטורה בקליפורניה, ארה"ב, מספרת על דרכה מאיראן לארה"ב, על היום שבו הודיע המשטר כי מוסדות ההשכלה הגבוהה נסגרים… כמעט כל האוניברסיטאות נסגרו אז, למעט מספר מועט שנתפסו על ידי השלטון… היא מתקבלת ללמד באחת מהן, אך נדרשת ללבוש חיג'אב. היא מסרבת ועוברת לארה"ב. פרופ' מוטרף כתבה ספר על הקוראן, תוך שהיא מפרשת אותו באופן אחר מהקבוצות הקיצוניות שהשתלטו עליו, וקוראת בו קריאה פמיניסטית.

סינתיה רוברטס דיקאנית הפקולטה למנהל עסקים בקולג' אינדיאנה ארה"ב, מספרת על נשים באקדמיה ומציעה שינוי בתרבות הארגונית של ההשכלה הגבוהה. אני מתבקשת להנחות את הדיון בהקשר להרצאה שלה ומחברת בין דבריה, למסר של רפפורט ואחרות אשר הוכיחו בספרן Beyond Work Family Balance כי חרף התפיסה המקובלת הרואה בקידום ערכי שויוון (Equity) בארגון, כמנוגדים לאפקטיביות עסקית (Organizational Effectiveness), למעשה שינוי ארגוני המתייחס לשניהם מייצר צמיחה סינרגטית בשני התחומים. כך דבריה של רוברטס מוכיחים כיצד שינוי ארגוני המקדם שוויון מקדם גם בו זמנית את האפקטיביות של המוסד האוניברסיטאי.

ויג'יטה  סינג' מרצה באוניברסיטת דלהי, מספרת על העצמה של בנות בבתי ספר בהודו.
שתי פרופסוריות אפרו- אמריקאיות מארצות הברית, מספרות את התמודדותן כנשות חינוך, מנהלות עם הגזענות הקיימת. הן מדברות  על הנשים מהן מקבלות השראה ואני נחשפת לדמויות מנהיגות נשים אפרו-אמריקאיות, שבתקופות של דיכוי, מצאו את דרכן אל החינוך העצימו נשים אחרות ועשו את הלא יאומן. נשים, אשר דרכן, מחזקת גם היום, את הנשים המיוחדות העומדות מולי.

ד"ר יעל בנקירר ואני עם : Dawn D.Bennett-Alexander, Associate Professor of Legal Studies & Employment Law, University of Georgia, United States..

פרופ' דון די בנט, אחת המשתתפות המרשימות ביותר בעיני בכנס, מדברת על דרכה כפרופסרית אפרו אמריקאית בג'ורג'יה, כאשה שחיה בעבר עם
בת זוג, היא מספרת, על כל האתגרים בפניהם היא עומדת , ומשלבת את סיפורה האישי כפרופסורית, במקום בו היתה סבתה של סבתה סבתה- שפחה. האהבה בה היא מדברת על חוויותיה הלא פשוטות ועל אנשים שסברו שהיא שונה, נחותה. יכולת ההכלה והחמלה שלה כלפיהם מהווה את כוחה ואת תמצית האופן בו היא פועלת לשינוי. היכולת הללו שלה, של דון, מקסימות אותי.

יעל ואני מרצות, בבוקרו של היום השלישי, של הכנס.

את הבוקר אנחנו פותחות בריצה באוקספורד היפה (כבר הבנתי של"שופינג"  או סתם סיור תיירותי לא יהיה זמן בלו"ז הצפוף של הכנס אז לפחות, מתוך הספורט, אנו גם מטיילות בעיר).

ההרצאה הראשונה שלי היא אודות הקשר שבין מנהיגות מגדר וחינוך

Exploring Gender as a Significant and Invisible Element of Education  in Israel.

ההתרגשות מבחינתי היא כפולה. הרצאה על נושא שבנפשי, נושא אותו אני חוקרת ומפתחת בשנים האחרונות, נתרמת ומועצמת מגננות, מפקחות רכזות מוכשרות שלוקחות אותו רחוק רחוק הלאה…  ובכל זאת ההרצאה היא באנגלית- שפה בה אני שולטת היטב, אך זו לא שפת אם עבורי. כבר הרצתי בעבר באנגלית ומחוץ לארץ, אך אני מודה ביני לבין עצמי כי הפורום המכובד משפיע על תחושותי . אני מתרגשת. אני מרגישה את החשש שמתגנב לו פנימה.

אני חושבת על הבנות שלי. הן בחופשת פורים, נופשות אצל סבא וסבתא באמירים. אני נזכרת באסתר המלכה – אותה מנהיגה מקראית אשר דרך ספרה של יוכי ברנדס (ראיון עם יוכי ברנדס) שבע אימהות, למדתי אודות האומץ שלה. למדתי שהיא פחדה, אך למרות הפחד, פעלה… כמה התיאור הזה שונה מתיאורי הגבורה הרגילים – תיאורים המתייחסים לאומץ כ-"אל פחד". אני חוששת אני מתרגשת ובכל זאת אני נחושה, מתחזקת עוד יותר מה-"יחד" עם יעל.

ההרצאות שלנו יהיו מדהימות! אנחנו מחליטות.

וכך קורה.
ברגע שאני מתחילה לדבר על הנושא המשמעותי לי כל כך… אני מדברת… אמנם עם מבטא, אמנם לא בשטף ובמהירות הבזק המאפיינים את העברית שלי, אבל אני מדברת נחושה. אני מצליחה להעביר את המסרים כפי שהם. מרוצה.

בדיון, שאחרי ההרצאה עולה, כי רבות מהמשתתפות חשות שגם במדינותיהן, המגדר הוא שקוף ובו בזמן, משפיע באופן מהותי על החינוך. הספר "הנסיכה שלבשה שקית נייר/רוברט מאנץ'", אליו התייחסתי, הופך ל"להיט" בקרב המשתתפות. רבות מבקשות את פרטיו המדויקים בכוונה לקנות אותו לילידהן ונכדיהן ולהמליץ לסטודנטים והסטודנטיות שלהן…

עוד בדיון, אני נשאלת, על ידי משתתפת מדרום אפריקה איך אני מתמודדת עם התנגדויות. אני עונה שיש המון התנגדויות, לכל מה שקשור במגדר. מודעות מגדרית משנה את הסדר החברתי ולכן, מאיימת עליו. לקח לי זמן, להבין את מקור ההתנגדויות, ולמצוא את הדרך להביא מלכתחילה את החומרים בצורה פחות ישירה ומאיימת. השיח הוא על מנהיגות בכלל. אני מלמדת  מנהיגות, דרך- בת פרעה, ודרך שירי רחל אני אומרת (ומסבירה בכמה מילים מי הן הנשים הללו- בעיקר רחל שאינה מוכרת שם). אפשר ללמד מיומנויות של תקשורת בין אישית, דרך גילגן וביקורתה על קולברג, להכניס תפיסה והבנה מגדרית בלי הטפות, ובלי שיח על המגדר כנושא "חיצוני"…

העיקר מבחינתי, בכל הנוגע להטמעת המודעות המגדרית, הוא המשמעות של המודעות הזו.

הניסיונות לשכנע בחשיבות מודעות מגדרית על בסיס ערך השוויון בלבד, הם ניסיונות שנועדו לכישלון. הסיבה בעיני, נעוצה בעובדה, שמרבית האנשים מאמינים, שיש להם תפיסת שוויון ושהם פועלים על פיה, ולכן הצעה ללמוד את הנושא, נראית להם לא רלבנטית לצרכיהן/ם. למעשה, פיתוח מנהיגות של נשות ואנשי החינוך בפריזמה מגדרית מעלה את כלל האפקטיביות של העשייה החינוכית (להבדיל מאת השוויון בלבד). דרך דוגמאות מעשייה של גננות שחוו את סדנת מנהיגותה אני מראה, כיצד עשייה מודעת מגדר, מעצימה את שיתופי הפעולה בין ילדים, גורמת להפחתת אלימות, מעודדת יצירתיות וסקרנות ועוד. ראו הרצאה בעברית: מנהיגות-מגדר- חינוך.

ההרצאה הבאה:
Rethinking motherhood and career: Maternal Deconstruction and the M-POWER Model

ד"ר יעל בנקירר מרצה Rethinking motherhood and career ; אני ממשיכה את ההרצאה מדגימה את השימוש במודל: M-POWER career family synergy

יעל מרצה אודות התפיסה התאורטית פרקטית פוליטית שאנו מפתחות ביחס לאימהות כפרקטיקה דה קונסטרוקטיבית. אני מרצה אודות מודל M-POWER , ומדגימה אותו דרך סיפור של עבודה ייעוצית שלי עם מנהלת אשר פתרה דילמה ניהולית תוך שימוש בתובנותיה מהאימהות. את המודל התחלתי לפתח לפני שבע שנים. הבנתי שהאימהות והחיים האישיים נתפסים כחיסרון לחיים המקצועיים. בו בזמן, ראיתי איך בתהליכי ייעוץ עם נועצותי, הן משתמשות ומועצמות מתוך התובנות שלהן כאימהות בפרט ומתובנותיהן בחייהן האישיים בכלל. התחלתי לבנות מודל וללמד דרכו מתודולוגיה סדורה לשימוש בתובנות האישיות לצורך פיתרון דילמות מקצועיות/ניהוליות.

לפרטים אודות הרצאת M-POWER career family synergy

פרופ' דון די בנט מנחה את הדיון, ביחס להרצאה שלנו ומתחילה באמירה לפיה:  העולם מוכן לבשורה. לטענתה המודל והתפיסה התאורטית פרקטית שלנו, מהוות שינוי אמיתי, בתפיסה ובפרקטיקה החברתית… אתן מביאות משהו מאוד שונה… מאיים על הסדר החברתי הפטריארכלי, ולכן היא ממשיכה… נתקלתן ועוד תתקלו בלא מעט קשיים וזמנים קשים, אבל תעשו את זה! אל תוותרו ותמיד תזכרו לשם מה אתן עושות, את מה שאתן עושות.

דרך שבילי החצץ, סללה עבורי ווירגיניה וולף עם רבות אחרות, את הדרך. זו לא היתה הדרך אל הדשא, זו היתה הדרך אל הבמה, שבאולם האוניברסיטה.
אני יודעת לשם מה אני נמצאת שם על הבמה הזאת, הבמה הזאת היא חלק מהשביל בו אני פוסעת, במטרה לסלול את הדרך לבנותיי.

איזו חוויה היתה עבורי אוקספורד!!!!