ערב תודה לתומכות ותומכי לביאת

לפני שבועיים, עצר רכב עמוס באלפיים עותקי לביאת, מול ביתינו. הרגשתי את הדופק, את הנשימה, את התקווה המהולה בחשש את מה שהיה רק בחלום ועכשיו הפך מוחשי- הבנתי שזו כמעט עוד לידה, עוד תינוקת חדשה….

ואם לידה…. ערב יום חמישי 14.1.16 הגיעה ה"בריתה".
את החום הגדול הרגשתי כל היום בתמיכה של המשפחה החברות- אבינועם, חמי חמותי אמי ואבי, אחיותיי הגיסות והגיסים מסדרים, מכינים, צביקה מסדר את המחשב, עידן מכינה עוגת לביאת, שגיא על המעטפות והתשורות כל אחת ואחד התמקמו ומקמו ואני- לי היה זמן להתרגש בשלווה, אם יש דבר כזה….

החום הלך והתגבר עם כניסת כל אחת ואחד מהתומכות והתומכים: משפחה, חברות, חברים, נשים שותפות לדרך החינוך והמגדר וגם תומכות ותומכים לא מוכרים שדרכינו נפגשו דרך לביאת. מכל רחבי הארץ ועם כל הלב והנשמה הגיעו לחגוג איתי את חגה של לביאת.

מיכל זאבי נשאה דברים והקריאה גם מדבריה של ד"ר מירי רוזמרין הנה קטעים קצרים מתוך דבריהן את הדברים המלאים תוכלו לקרוא באתר….

ד"ר מירי רוזמרין: "המחסור בספר על לביאה הוא המחסור בספר שיאפשר לרונה לתוות לעצמה את העתיד שלה… העדרה של לביאה כדמות בספר מקשה על רונה ועל ילדות אחרות לקשור בין הקיום שלהן כבנות לבין האפשרות שלהן להיות כל מה שירצו – מנהיגות, חופשיות, רבות עוצמה, שואגות. כאשר ילדה אומרת אני אהיה אריה היא משאירה חלק מהקיום שלה כבת וכאישה מחוץ לחלום. שמה בסוגריים את מה שהעולם אומר לה בקול גדול: את בת! זה אולי הדבר הכי ברור ולא משתנה שאפשר לומר עלייך.

בסופו של דבר לביאת בעיני הוא סיפור על חופש. החופש לראות את המציאות מתוך עיני שלי ולמצוא את מקומי בעולם. החופש הזה לא נתון לנו הנשים בפשטות. הוא הישג שהושג רק בחלקו, ובמאמץ. הוא הושג על ידי דורות של נשים שנתנו אחת לשנייה את האפשרות ליצור להן עולם חדש. "לביאת" מרשה לילדות לחשוב על העולם מתוך עיניהן. ליצור להן את הגיבורות שלהן שיעזרו להן בדרך. אנחנו המבוגרות צריכות לשמור שיהיה להן מקום לעשות זאת, ועל הדרך ללמוד מהילדות כמה זה יכול להיות כיף ליצור לך עולם חדש".

מיכל זאבי: י"יש לנו צורך, כבר כילדות קטנות, לזהות בתוך הסיפורים שאנחנו קוראות ערכים שחשובים לנו, וכאשר אלו אינם בנמצא אז אנחנו נדרשות לקחת יוזמה ולהמציא את זה בעצמנו. וזה בדיוק מה שטל עשתה. היא זיהתה את החסר ומילאה אותו. היא הבינה כמה קשה למצוא על המדף ספרים עם ערכים פמיניסטיים שכל כך חשובים לה (וגם לי) והיא עשתה מעשה שישנה את המציאות הזאת."

ואז…. התחלתי לספר על המסע הזה של לביאת…  היה את הרגע הזה, שחיכיתי לו כל כך,  רגע בו הוספתי את לביאת לערימה הגדולה של ספרי האריות…

ואח"כ עוד הרבה רגעים קטנים גדולים של אושר…

כשסיפרתי על הדרך- על ההבנה שלי של היכולת שלנו הורים ושל נשות ואנשי חינוך לעשות שינוי אמיתי בעולם. דרך העשייה בבית בגנים ובבתי הספר, דרך המודלים לחיקוי שאנו מציבות ומציבים, דרך הספרות.

כשסיפרתי על רונה הילדה- ילדה שפוסעת אחרי הלב שמוצאת מודלים מנהיגותיים שונים ומהווה בעצמה מודל אחר, יוצרת ומשנה את המציאות בתוכה היא חיה.

ראיתי מולי את כל הנשים והגברים לכל אחת ואחד חלק במסע הזה והשתדלתי להודות לכולן ולכולם.
סיפרתי על הספרים הרבים שנתרמו דרך הדסטארט לביאת,על ידי חלק גדול מהאנשים שהגיעו גם היום, לגנים ובתי ספר באיזורים מעוטי יכולת ולאיזורי קו העימות. כבר בחודשיים הקרובים אני עומדת להעניק את עותקי לביאת במועצה איזורית אשכול ובעכו. וגם להוסיף לנתינה הגדולה של התומכות והתומכים נתינה שלי- הרצאת מנהיגותה בחינוך לכל נשות ואנשי החינוך באיזורים אלו.

ורגע לפני סיום התודות לכל הנשים והגברים המופלאים שליוו אותי, הודיתי בעיקר לאחד והיחיד – זה שפוסע לצידי, מעודד, מניע, אוהב- אבינועם.

את הערב המרגש סיימנו בסרט שהקרנתי מתוך גנים מודעי מגדר ברמת גן
סרט שמתוכו עולו באופן ברור כי חינוך מודע מגדר ובתוכו ספרות עם מסרים מגדריים שונים פותחים קשת אפשרויות רחבה לילדות ולילדים שלנו- דור העתיד.

מודה לכל אחת ואחד מכם לביאות ואריות שריגשתן/ם תמכתן/ם והצטרפתן/ם למסע של לביאת. תודה.