על מגדר וחינוך וערך חודש תשרי – שיתוף והשתתפות

זה הלוח שקידם את פני, בשבוע שעבר, מעט לפני ראש השנה, בבית הספר של בנותיי.

עמדתי לפני הלוח- ערך שיתוף והשתתפות בכותרת ומתחתיו שלוש תמונות, בכל אחת מהן גבר או ילד תוקע בשופר… הסתכלתי ימינה ושמאלה מהורהרת. "רק אני מבחינה בחסר? בהדרה? בדיסוננס בין הכתוב לנמצא בפועל…?" הרגשתי תסכול.

אבל כמה רגעים לאחר מכן, השתפרה ההרגשה, עקב מחשבה מעודדת שהגיחה לה לפתע.
הגעתי למסקנה שבעצם … יש בלוח הזה משהו חשוב. כן חשוב, וזאת משתי סיבות עיקריות.
על הראשונה אכתוב כבר כעת ואת השנייה אציין בסוף.
ראשית, הוא עוזר לי להסביר ומחדד את החשיבות העזה שיש למודעות מגדרית בקרב מנהיגות חינוכית.
במקרה הזה תמונה אחת שווה 1000 מילים .
אז התמונה קיימת, ובכל זאת, אוסיף עוד כמה מילים על האלף שכבר כאן.

כשאני מציינת את העובדה, שבמסגרת מנהיגותה, אני עוסקת בפיתוח מנהיגות חינוכית מודעת מגדר, אני שומעת תגובות שונות. חלק מהתגובות הן בערך כאלו:  "כן… שוויון זה דבר חשוב…" אבל יש נושאים בוערים יותר – אלימות , פערים חברתיים, קשב וריכוז, תחרותיות חוסר שיתוף פעולה, חוסר כבוד בין הילדים ועוד ועוד… וחוץ מזה הנושא השנה הוא "האחר הוא אני…"

וכאן אני מבקשת להדגיש נקודה ראשונה-
שוויון הוא ערך חשוב.
מאוד חשוב.
מאוד מאוד חשוב.
מודעות מגדרית אכן תורמת לו. אבל מודעות מגדרית אינה באה לידי ביטוי רק בקידום והטמעת ערך השוויון. חוסר מודעות מגדרית פוגע בערכים ובלמידה שאנחנו רוצות להטמיע בקרב הילדות והילדים.
אי אפשר לדבר על ערך החודש- שיתוף והשתתפות ולצרף שלש תמונות של גברים תוקעים בשופר. כלומר אפשר אבל… הילדות והילדים מבינים את המסר והוא מסר שונה לחלוטין ממסר השיתוף וההשתתפות.  

יכול להיות, שגם אתם ואתן נתקלתן בבית הספר של הילדות והילדים שלכם ושלכן בלוח ועליו תמונות גברים וילדים תוקעים בשופר, אבל גם אם הוא עצמו לא שם, אין ספור לוחות "אחיו" ו"תאומיו" מתנוססים בגנים ובכיתות – לוחות עליהם תמונות של המנהיגים- הרמטכל, ראש הממשלה והנשיא. בחגים דמות הגיבור הרלבנטי מתווספת- מרדכי היהודי, יהודה המכבי, משה;  דמויות של אם וילד מעטרות את הקירות (האב כמעט תמיד נעדר… גם הילדה לא ממש נוכחת….) ; אין ספור פתגמים ואמירות מנוסחות בלשון זכר. ועוד ועוד. הם שם ואנחנו עוברות ועוברים לידם וממשיכים הלאה ובכך בעצם מאשרות ומאשרים אותם ומעבירות מסרים חינוכיים שונים לגמרי, מאלו אליהם התכוונו, לילדות ולילדים שלנו.

אנחנו פותחות הזדמנויות לילדות ולילדים, מעודדות ומעודדים את ריבוי ההתנסויות שלהם ושלהן מתוך הבנה שכך אפשר לצמוח להתפתח, לגלות את מגוון האיכויות החוזקות התשוקות ללמוד…ובו בזמן, חוסר מודעות מגדרית גורמת לנו לסגור כל כך הרבה … לסגור אפשרויות לצמצם התנסויות… חוסר מודעות מגדרית מבהירה להן ולהם לאן הם והן שייכים ושייכות ולאן ממש ממש לא, מי שייך ומי ממש לא שייך ובעיקר ממש לא שייכת… חוסר מודעות מגדרית מעבירה מסר ברור בחגים במועדים ובכלל ב365 ימים בשנה, לגבי התפקידים העתידיים של הילדות והילדים. היא מגדירה היטב מי ינהיג מי יוביל בזירה הציבורית ויעדר מהפרטית  ומי תלווה את ילדיה לגן ולבית הספר נוכחת בזירה הפרטית בלבד, אל מי השפה מדברת בשפתו ומי צריכה להתאים את עצמה לשפה, שהיא לא ממש שפתה…

חוסר מודעות מגדרית אין משמעו רק פגיעה בשוויון, אלא פגיעה במסרים החינוכיים שאנחנו רוצות ורוצים להקנות לילדות ולילדים שלנו, פגיעה בדור העתיד באזרחיות ובאזרחי המחר.

וכאן אני מגיעה לסיבה השניה שבגללה השתפר במעט מצב רוחי: בחינוך יש אפשרות לשנות,  דרך המנהיגות החינוכית במוסדות החינוכיים נשות ואנשי החינוך ודרכינו האימהות והאבות.

אז כמה ימים אחרי שראיתי את הלוח המטריד בבית הספר, הגעתי אל בית הספר ואל הגן של ביתי הקטנה מצוידת בתמונה אחת לכל מוסד. אמנם אני ממש לא משוכנעת, שהביטוי המיטבי של "שיתוף והשתתפות" במוסד חינוכי בא לידי ביטוי דווקא בתמונות של מנהג דתי, אבל בוחרת כרגע לא לעסוק בשאלה הזו, ולכן בחרתי בכוונה, תמונה שהלמה בעיני את רוח התמונות המוצגות בלוחות חודש תשרי.
דומה ובכל זאת- שונה.
תמונה של נשות הכותל תוקעות בשופר.

נשות הכותל

לאה שניר המקסימה בעלת גן -גנלי, קיבלה באהבה גדולה את התמונה ניילנה ותלתה. הגננת כוכבה מייד הפכה ללמידה את גדלי השופרים מספר הנשים התוקעות בשופר… גם בבית הספר, של שתי בנותי הגדולות אשרה לי בהסכמה ובהבנה המנהלת לתלות את התמונה איתה הגעתי. ניילנו, תלינו…

והנה הלוח החדש בבית הספר…

שמחה וטובת לב מרוצה מהשינוי הקטן אך הגדול, יצאתי לחופשה, לחגוג את השנה החדשה עם משפחתי האהובה.
חזרתי אחרי ראש השנה ו…במקרה. אבל ממש במקרה … (זה תמיד מקרה) תמונת הנשים לא היתה שם בלוח בית הספר. שני הגברים נותרו בצידי הלוח ואת התמונה שתלינו במרכז הלוח, התמונה של נשות הכותל האמיצות, החליפו ציורים ואמירות שונות…

אז למה אני בכל זאת מעודדת?
ראשית, כי כשהגעתי לקחת את הבנות שלי הן עצרו ליד הלוח ושאלו אותי איפה התמונה של הנשים- וההבחנה בהעדרות היא כבר שלב ענק מהתהליך.
שנית, כי אני יודעת שמנהלת בית הספר, המחויבת לנושא, תחזיר ותתלה את התמונה, והסיבה השלישית, היא כי הלוח הזה בקרוב הולך להתפס שוב על ידי החברות שלי ועל ידי בפעולותינו במסגרת וועדת מגדר ומנהיגות במנהיגות הורים ואז -תהיו בטוחות ובטוחים-בלוח הזה- לא תהיה הדרה. יחד עם מנהלת בית הספר והצוות החינוכי נמשיך ונפעל להעלאת המודעות המגדרית שלנו ההורים, בקרב המורות והמורים ובקרב התלמידות והתלמידים.

אפשר לשנות. אבל כדי לשנות צריך לראות. לראות ולפעול. לקבל את קצב השינוי שלפעמים הוא איטי, להכיל שני צעדים קדימה וצעד וחצי אחורה…. ולהמשיך בנחישות ביחד, בדרך.

יום הילדה הבין לאומי יחול ביום 11.10.14 . יש השואלים מדוע בכלל צריך אותו? אחרים תוהים ומה לגבי הבנים הילדים? אני מקווה שחווית ערך חודש תשרי שלי, מסייעת במעט להבהיר את התשובה. לבאר כמה חשובה ההשתתפות והשותפות המלאה של ילדות, בכלל העשייה החברתית חינוכית. וההשתתפות הזו חשובה לא רק להן אלא היא חשובה באותה מידה גם לילדים. לנשים ולגברים אזרחיות ואזרחי העתיד- לחברת העתיד המשותפת שלנו.

שנה טובה, שנה של יחד מעצים שנה בה נדע לראות את השונה, האחרת והאחר, לכבד אותן ואותם ולהתעצם מתוך המפגש, מתוך המגוון המצמיח. שערך חודש תשרי לא ישאר רק ערך על לוח אלא יהפוך להיות ישים בפועל… שתהיה לנו שנה טובה- שנת שיתוף והשתתפות אמיתיים של כולם ו-כולן.