בת פרעה ומרים לפסח שווה

 פסח 2026: את הטקסט הראשון על פסח פרסמתי כאן לפני שמונה שנים. הפסח הזה נדמה לי שמורכב להגיד או לכתוב- "חג שמח". הפסח הזה אני רוצה לאחל לנו בעיקר- פסח של תקווה.
נדמה לי שיש קשר ישיר בין תקווה ושוויון ועשייה. אני מוסיפה כאן טקסט שלי לחג ואחריו הטקסט המקורי עם שינויים והתאמות לפסח השנה.
יש לנו מה לעשות בפסח הזה כדי להשריש עוד את התקווה ואני מקווה שמה שכתבתי כאן יהיה לכןם לעזר.

הנשים הנעלמות בפסח

בסיפור פסח יש נשים. הן נזכרות כדמויות משנה בעוד שלמעשה הן דמויות מרכזיות : המיילדות, יוכבד, מרים הנביאה ובת פרעה.

עבורי היתה זו יוכי ברנדס שנתנה לי מילים ודרך להתחיל ולהתמודד עם התחושה שהחג הזה כמו חגים רבים ביהדות מדיר, אותי, את אימותי ואימהות אימותי וחמור מזה מעביר מסר מפלה וקשה לבנותי. יוכי ברנדס שמה זרקור על עשייתן של נשים גם אלו שמוזכרות מעט פעמים וטווה את הסיפור המלא הכולל אותן.
ידעתן לדוגמא שמרים הנביאה מוזכרת רק 12 פעמים בתנך?
וכדי להבין עד כמה המספר הזה נמוך, קחו את אהרון מולה. אהרון אחיה-
הוא דווקא מוזכר 350 פעמים!
אז איך מגשרות על הפער הזה?
לומדות וחוקרות ומבינות ומבינים לעומק את התרומה האדירה של הנשים בסיפור החג גם מעבר למילים הכתובות אודותיהן.

בואו ונקרא רגע יחד את סיפור החג:

שימו לב לנשים גיבורות החג וכיצד הן הנזכרות כאן- "בת לוי", "בת פרעה" "אחותו". הגיבור היחיד הנקרא בשם לאורך כל הסיפור הוא משה. כל השאר מוזכרות כאן בשיוך שלהן לגברים. אבל העשייה שלהן העשייה שלהן היא משמעותית כל כך ואמיצה וחומלת- עשייה של מנהיגות!

לא רק "אבותינו" 

איך להפוך את חג הפסח לחג שווה?

ראשית: להחזיר להיסטוריה את האימהות שלנו בכלל ובפרט אלו הרלבנטיות לסיפור פסח.
קראו אודותיהן, ספרו על העשייה שלהן לילדות ולילדים שלכןם
בסיפור פסח יש נשים. הן נזכרות כדמויות משנה בעוד שלמעשה הן דמויות מרכזיות בסיפור: המיילדות, יוכבד, מרים הנביאה ובת פרעה.
המיילדות – שלא נזכרות כאן בסיפור הן מי שהלכו אחר צו ליבן ולא אחרי הצו של המלך. הן בחרו לעבור על פקודתו של המלך ולא להרוג את הבנים הנולדים.
יוכבד אימו של משה- בחרה באומץ לשמור עליו במשך שלושה חודשים ומהבינה שלא תוכל עוד להסתירו עשתה מעשה מנוגד לכל אינסטינקט והכניסה אותו לתיבה ושמה אותו ביאור.
ועכשיו אני מבקשת להתמקד בשתי הדמויות האהובות עלי ביותר בסיפור החג: בת פרעה ומרים.

בת פרעה

מדובר בנסיכה מורדת. נסיכה שחושבת בעצמה וממרה את פקודתו של אביה שהוא המלך.
היא מסתכלת ביאור – סקרנית וחוקרת וכשרואה את התיבה מבינה שמצאה תינוק מן העבריים. במקום להשיבו ליאור או להרגו כנסיכה כנועה וממושמעת היא דווקא בוחרת בעשייה אחרת היא – חומלת!
ואז היא מתחילה לתת הוראות להשמיע את קולה ואף לקרוא לו בשם החתרני משה- המוכיח עד כמה פעלה על פי צו ליבה ובניגוד לפקודותיו של המלך.

בימינו אנו כמה חסרה לנו חמלה כזו נפלאה. חמלה הגוברת מוצא ופקודות חמלה אנושית הרואה בכל בנות ובני האדם שווים. וכמה אומץ יש בחמלה! בערבות ההדדית הזאת.

מרים

מרים רכה בשנים אולי בת 6 אולי 8 אולי טיפה יותר. כמה אומץ דרוש לה, לאחות הגדולה ממשה, לרוץ אחרי התיבה השתה ביאור לראות את הנסיכה ביתו של המלך שציווה להרוג כל הבן הילוד, אוחזת במשה ולא לקפוא ולא לברוח ולא להתחנן ממנה שתחוס על חייו אלא לרקום תחבולה נפלאה כל כך. תחבולה במובן הכי יפה של תחבולה- 
להציע לבת פרעה שתביא לה "מיינקת מן העבריות". המיינקת היא כמובן אימה, אימו של משה – יוכבד.
בתחבולתה מריים מצילה את אחיה שכעת תהיה לו מיינקת אך גם אימו הביולוגית תהיה איתו ולצידו ובו בזמן היא מביאה מזור לאימה ומשיבה לחיקה את בנה. וכמובן היא כך מהווה חלק חשוב מהצלתו של עם ישראל.
אני חושבת שמרים מלמדת אותנו גם משהו חשוב על בחירה.
על הרגע הזה שנדמה לך שיש בחירה רק בין שניים ואז בקור רוח את מצליחה לחשוב ולנווט אל השביל הייחודי שלך! 

מרים היא נביאה. כל הופעותיה במקרא קשורות במים-
מצילה את משה בתיבה ביאור; לאחר קריעת ים סוף היא סוחפת את  נשות ישראל במחול וישרת הודיה לאל על שפה הים; לאחר מותה מסופר על צימאונו של העם למיים.
למעשה  לפי המסורת למרים יש באר שהיתה נודדת עם בני ישראל במדבר ומרווה את צמאונם.
ולכן במחצית השניה של המאה העשרים הגו נשים יהודיות באמריקה מנהג חדש להניח על שולחן החג לצד הכוס לאליהו הנביא "כוס למריים הנביאה". מקובל למלא אותה במים חיים זכר לבאר של מרים.
כוס מרים מסמלת חיים מרפא ישועה ומנהיגות נשית ובעיקר היא מסמלת את חלקן החשוב של נשים במסורת לדורות.
בגנים מודעי מגדר שאני מלווה במסגרת מנהיגותה יש התייחסות משמעותית לעשייה הזאת וילדות וילדים יוצרות ויוצרים את כוס מריים כדי להניח אותה על שולחן החג ולספר את סיפורה.
הנה כאן בשנה שעבר מגנה של עדי רפיד – גן מודע מגדר ברמת גן.

איך נפעל לפסח שווה?

1. נדבר על האומץ של הנשים בסיפור פסח: 
   המיילדות ויוכבד, על מרים הילדה החכמה והאמיצה שהפכה בהמשך לנביאה ועל בת פרעה
   זו שמרדה חמלה ובערבות והצילה עם שלם עם אחר.
2. נעורר חשיבה ביקורתית: נשאל איך זה שנשים רבות  משמעותיות ואמיצות "זוכות" רק במספר שורות מעטות בסיפור התנכי? איפה עוד אפשר לראות את ההטייה? מה אנחנו יכולות ויכולים לעשות כדי לתקן?
3. נניח כוס מרים על שולחן החג ונדבר אודותיה ועל כוחותיה.
4. נקרא ספרות שווה לילדות ולילדים כולל הגדה שווה: באתר תרבות שווה ריכזתי את ההמלצות האלו
5. שימו גם תפוז על שולחן החג: יש סיפור בגינו יש מחלוקת אם קרה באמת או האם לאו אך הוא מסמל ערך מקסים לחג. סיפור על סוזנה השל (בתו של הוגה הדעות הרב אברהם יהושע השל ותלמידת חכמים בפני עצמה), שפנתה לאחד הרבנים בבקשה שיאפשר לנשים לעלות לתורה בבית הכנסת. תשובת הרב הייתה: אישה בבימת בית הכנסת זה כמו תפוז בקערת הסדר… ומאז  הוביל לשילוב התפוז בקערת הסדר לכבוד המודרות והמודרים (נשים, הקהילה הגאה וכו') לכולנו יש מקום!
6. נמשיך ונתעדכן ברעיונות נוספים על פעילות מקדמת שוויון: להגמשת תבניות מגדריות אצל הילדות והילדים ולהעלאת הנשים שנמחקו מההיסטוריה ומהסיפורים המכוננים של חיינו. לצורך כך הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו או לקבוצות הווטסאפ השקטות שלנו המכילות רעיונות רבים לשוויון מגדרי: מנהיגותה להורים; מנהיגותה לנשות ואנשי חינוך; קהילת נשים מנהלות ומובילות
   
7. נעביר הלאה את הידע: הנה קישור לפוסט שעלה בשיתוף מנהיגותה והיחידה לזכויות התלמידים והתלמידות ושוויון בין המינים במשרד החינוך.

ומה קורה אחרי פסח?
משתפת אתכן בתקווה ובשמחה קטנה גדולה שלי. הספר החדש שלי לילדות ולילדים עומד לצאת לאור
"מובילה"
גם הוא עוסק במנהיגות נשית ומרפרר למגילת רות עם איוריה המהממים של רותם טפלו.
רוצות.ים להיות בהשקה הזומית של הספר הצטרפו לקבוצה השקטה להשקה כאן

וכמה מילות השראה אחרונות מראיון שערכתי עם יוכי ברנדס 

לפני עשור במסגרת "גולדה" של חווה ניסנבויים זכיתי והגעתי לשוחח שיחה ארוכה עם יוכי ברנדס עצמה והנה פיסקה מדברים שאמרה לי וריגשה אותי מאוד. אני מקווה שיגיעו גם אל ליבכן וליבכם כפי שהגיעו לליבי:

"האימהות שלנו הן נשים שלא הלכו בתלם…אלו נשים שיש להן "אני" חזק מאוד. והוא  גם רגשי, גם מוסרי, גם חוקי וגם אינטלקטואלי. יש להן תובנות משלהן.
הן  חיות בתוך עולם פאטריאכלי, אך הן לא מוכנות להיות חלק מהעדר ולהגיד או לעשות כמו כולם.
הן לא מוכנות להיות "ילדות טובות", למרות, שהרבה יותר נוח להיות ילדה טובה, הרבה יותר נוח, אפילו היום… ובטח אז, בעולם פאטריאכלי.
הנשים האלו לא מוכנות לציית לכל החוקים של החברה שבה הן חיות. הן שואלות את עצמן: רגע, אני מאמינה במסרים, בחוקים ובדרכים המקובלים הללו?
וכשהתשובה היא "לא", אז הן מסרבות להשתתף במשחק, והן מוכנות לשלם את המחיר. וזה מה שמאפיין אותן כנשים, כבני אדם."

מאחלת לכולנו ימים שקטים ושלווים יותר
וחג שווה שייש בו תקווה 
יחד נשנה!
טל ברייר בן מוחה