בת פרעה ברמת גן

פסח 2007: "משה…. משה….מ-ש-ה !!!!!!!!!!!!"
כשעידן שלי, היתה בת שנתיים וחצי, היא חיפשה, את הבובה הקטנה (והמכוערת- אם מותר לומר…), שנתנו לה בגנון… כשבגרה, היא למדה בגן ובהמשך, בבית הספר על המנהיג, המשמעותי כל כך לעם היהודי– משה רבינו.

ינואר 2014: הטלפון מצלצל: "אנחנו מתחילות תהליך של למידה באשכולות ובגנים בנושא "מנהיגות נשית", תגיעי לפגישה?"

אני מתרגשת… נרגשת מהמנהיגות הזו, מהאסרטיביות, מהיכולת שלהן ללמוד ומיד אח"כ לצאת לדרך… והן יוצאות… במגוון של דרכים יצירתיות, בהן הן בוחרות… ועכשיו בדרך הזו…

"בוודאי" אני עונה.

הפעם, הן מחליטות ליישם ולקחת "הכי רחוק שאפשר", את מה שחווינו יחד… כל רכזות האשכולות והמפקחות, בהשתלמות- מנהיגותה, ולהוביל מהלך של בניית מנהיגות חינוכית מודעת מגדר. ועכשיו, רגע לפני פסח… זה מתחבר…

הן משמיעות את קולן, בוחרות ללכת בדרכן המיוחדת… בדרכה… בדרכה של הדמות האהובה עלי ביותר בתנך- בת פרעה, אותה דמות, שהעניקה לי, הבנה עמוקה, של משמעות המנהיגות המורחבת. מנהיגות אחרת, לא מדוברת, שנחשפה בחוכמה, דרך כתיבתה הנדירה של יוכי ברנדס בספרה "שבע אימהות".(ראו עוד אודות, בת פרעה בראיון שערכתי עם יוכי ברנדס).

טל ברייר בן מוחה מראיינת את יוכי ברנדס על ספרה שבע אימהות

כמה נשים עוצמתיות, קיימות בהקשרו של החג הזה- בת פרעה, ומרים, ויוכבד, והמיילדות, שכרתו ברית עם הקטנים וחסרי הישע ביותר… כולן חבויות מאחורי קני הסוף של ההיסטוריה…

ועכשיו היא כאן… ולא רק בגלל שעוד רגע פסח… היא נוכחת כאן, דרך הקול הייחודי שהן משמיעות בעקבותיה. היא פוגשת וחומלת. הולכת אחרי צו ליבה ולא אחרי צו אביה- המלך, ומצהירה בקול אודות שמו של הרך בתיבה- משה "כי מין המים משיתיהו" כי את השמעת הקול שלה– את העובדה, שהיתה סקרנית, את החמלה שלה, את העובדה שמשתה, מרדה ולא פעלה על פי הצו… היא רוצה שנזכור… כדי שנוכל ללכת, בין קני הסוף, בעקבותיה.

והן: הרכזות והגננות, פוגשות אחת את השנייה, את הילדות והילדים ומתוך הסקרנות האמיתית החקר… הן משמיעות יחד את קולן הייחודי ומאפשרות לילדות ולילדים, להשמיע את קולן/ם.
אני אוהבת לספר עליה בהרצאות, להתייחס לדמותה, כדמות, המייצגת מנהיגות אחרת רחבה פוגשת. אני מזכירה אותה, גם במפגש הראשון והחגיגי, עם גננות, ארבעת אשכולות גני הילדים.

המפגש הראשון נפתח עם הרצאת מנהיגותה.

בהרצאה, אני מספרת על מגוון פעילויות יצירתיות, של גננות, מודעות מגדר- פעילויות שמשמעותן, לא התבטאה רק בהעלאת ערך השוויון, אלה כאלו, שהעמיקו את הלמידה המשמעותית בגנים, שהרחיבו את האפשרויות וההזדמנויות לילדות והילדים, פיתחו את העצמאות ותחושת המסוגלות שלהן/ם, עוררו את הסקרנות והרחיבו את שיתופי הפעולה בינהם/ן…
והגננות…. הן שואלות, הן משתפות. ובעיקר … וזה מה שמרגש אותי תמיד, הן לומדות.
יש אמרת זן לפיה: "יש אין סוף מורים/ות בעולם מה שחסר זה התלמידים/ות…."

אני רואה בהרצאה את "הגלגלים עובדים", אחר כך גם אשמע מהרכזות ומכמה מהגננות, שהן מתכוונות כבר עכשיו, להתחיל וליישם לברוא מחדש, את הרעיונות הללו, עם הילדות והילדים.

אחרי ההרצאה הן מתפצלות לאשכולות, כל רכזת והאשכול שלה, בפעילות המיועדת להעלות למודעות את המנהיגות הנשית.

הן שם….המנהיגות… הן קיימות…. אבל ההיסטוריה (HIS-STORY"") ההיסטוריה תמיד נכתבת על ידי הקבוצה השלטת. ההיסטוריה מטשטשת אותן , מוציאה ומוחקת כמעט לגמרי את הסיפורים שלהן, או לחלופין משמרת אותם, כסיפורים שוליים שאינם נתפסים כסיפורים מנהיגותיים.

הרכזות עובדות עם פאזל מנהיגות שיצרו .

הגננות מתאימות תמונת מנהיגה לציטוט ספציפי מלא השראה, וכשהן מסיימות, הן רואות שהקיר מכוסה בפוסטרים שתלו הרכזות, פוסטרים עם דמויות של מנהיגות ומידע עליהן ואודות פועלן ותרומתן.

המפגש השני, מתקיים אחרי חודש. במהלך חודש זה, הספקתי לבקר באוקספורד ולהרצות שם על הפעילות החדשנית, שמתקיימת ברמת גן. מסתבר, שהיא לא חדשנית רק במובנים של ארצינו הקטנטונת, אלא במונחים רחבים, הרבה יותר.

למפגש זה, הרכזות הזמינו את קרן ליבוביץ שחיינית ישראלית ואלופה פאראלימפית.
קרן מגדלת שני זוגות תאומים, מייצגת את ישראל ופועלת רבות להעלאת המודעות לספורט הנכים.
"להרצאה שלי… היא אומרת, "…יש שני חלקים, אני אספר על הפציעה ואח"כ על הספורט…." והיא מספרת… ויש בהרצאה שלה כל כך הרבה …. אבל אחד הסיפורים שמרגש אותי ביותר הוא דווקא סיפור "קטן". הסיפור על המגלש'ה: הילדים אוהבים לעשות שם "מחנה" ולקרוא לי כשהם למעלה למעלה, שאביא להם ציוד למחנה… מה לעשות.. לטפס בסולם….אני לא יכולה היא מחייכת וממשיכה "… אז אני פשוט מחנה את הכיסא ועולה במגלשה עצמה, מטפסת בפנים יושבת ומעלה את עצמי באמצעות כוח היידיים (ויש לי כוח…) בתוך המגלשה מגיעה עד למעלה, ולרדת… זה כבר קלי קלות…

הרכזות והגננות ממשיכות, אחרי ההרצאה, לפעילות בתוך האשכולות… הן לא מסתפקות בשיח ולמידה… הן נשות ערכים וגם נשות שטח ופרקטיקה, והן פונות לתכנון ההמשך. המשך הלמידה שלהן, והיישום בגנים.

אני מתבוננת עליהן וחושבת, שגם בפסח הזה, כנראה, נמשיך לחכות לאליהו הנביא….
א-ב-ל… בת פרעה… היא כבר כאן!!!

גננות רמת גן מאזינות להרצאת מנהיגותה- חינוך מודע מגדר (בת פרעה) בת פרעה ביניהן באדיבות יאיר מאירוביץ

לכן חברותי, נשות החינוך היקרות: גננות, מנהלות, מפקחות, רכזות,
לכן חברותי המנהיגות את דור העתיד,
אני מאחלת בהערכה גדולה ובאהבה רבה:

חג פסח שמח!