דבריה של ד"ר מירי רוזמרין אודות ספר הילדות והילדים – לביאת

מתוך ערב תודה לתומכות ותומכי לביאת שנערך ביום 14.1.16
"טל היקרה, בפרסום לביאת עשית דבר חשוב עבור כולנו שהוא המשך כל כך משמעותי לפעילות שלך במסגרת מנהיגותה. תחום החינוך הוא מרכזי עבור כל שינוי חברתי. יצירת המשאבים והאפשרויות לחשוב אחרת, ולעשות אחרת היא פעולה חשובה מעין כמוה. לפני שאני מספרת קצת על מה שהופך את הסיפור לנפלא בעיני, אני רוצה לציין את האיורים הנפלאים של תהילה גולדברג שיצרה באמצעות ייצוגים אנושיים מגוונים ומציאותיים, עולם ויזואלי נעים ומכבד לילדות ולילדים.
אז למה הספר הזה כל כך נפלא בעיני? אין לי כאן זמן למנות את כל הסיבות, ולכן אני רוצה להצביע על דבר אחד מרכזי, והוא הקשר בין דורות של נשים, בין רונה הילדה והגננת ענת. כשענת מבקשת מהילדים לצייר את החיה שהם אוהבים היא לא חושבת על מגדר, והיא לא "לובשת משקפיים מגדריות", ולכן מבלי משים, על לוח הגן שלה תלויים "אישים חשובים" ורשימת הנוכחים מחולקת לבנות לבנים.
רונה הילדה מרשה לעצמה לבחור חיה שהיא בן – אריה, חיה שמסמלת תכונות שקשורות אצלנו לתכונות גבריות מנהיגות, כוח ואקטיביות. לרונה, כמו להרבה ילדות היום, מותר ל"התגנב" לצד של הבנים, להזדהות עם תפקידים שיש בהם עוצמה של בנים ולעסוק קצת בתחומים של בנים כמו ספורט או רובוטיקה, בעיקר בגיל צעיר. עבור חלק מהבנות היום, המעבר משורת הבנות לשורת הבנים אפשרי בממדים מסוימים, אבל רונה רוצה משהו נוסף, היא רוצה שהאריה יהיה בת, היא רוצה לחבר בתוך עולם הדמיון שלה בין החיים שלה כבת לבין הדימויים של עוצמה מנהיגות ויכולת.
כאשר היא מציירת את האריה בת היא יוצקת לתוכו את האישה שהיא מעריכה ואוהבת את הגננת שלה שעבורה היא דמות של עוצמה חוכמה ומנהיגות. הצמה של המורה הופכת לצמה של האריה-בת. רונה מעיזה בינה לבין עצמה לדמיין משהו חדש ולצבוע את היצירה הזו בצבעים אחרים ויוצאי דופן.
הקושי מופיע כאשר היא מציגה את הציור בפני הקבוצה. כולנו רואים את עצמינו משתקפים בעיניהם של אחרים. ואותו מעשה נפלא של יצירה יכול להשתקף כמוזר, כמשונה, כאי הבנה וכחוסר ידע. הגננת בחוכמתה נותנת תוקף לציור השונה. היא מאפשרת לחיפוש של רונה להמשיך ולקולה להישמע.
המחסור בספר על לביאה הוא המחסור בספר שיאפשר לרונה לתוות לעצמה את העתיד שלה. נכון שילדות וילדים בגן לא מחליטים על מה שיהיו כשיהיו גדולים, אבל מתוך כל הגלריה של דמויות שילדים פוגשים בספרים, בסרטים, בחדשות ומסביבם בכלל, הם בונים ובונות תמונות של עתידים אפשריים, והם יכולים ויכולות להתחיל לבנות את הסיפור של חייהם אל עבר אחד או כמה מהעתידים האפשריים האלה. העדרה של לביאה כדמות בספר מקשה על רונה ועל ילדות אחרות לקשור בין הקיום שלהן כבנות לבין האפשרות שלהן להיות כל מה שירצו – מנהיגות, חופשיות, רבות עוצמה, שואגות. כאשר ילדה אומרת אני אהיה אריה היא משאירה חלק מהקיום שלה כבת וכאישה מחוץ לחלום. שמה בסוגריים את מה שהעולם אומר לה בקול גדול: את בת! זה אולי הדבר הכי ברור ולא משתנה שאפשר לומר עלייך. קשה לחוש את העתיד כפתוח וכמאפשר כאשר אין לך סיפורים שיציתו את דמיונך ושיאפשרו לך להרגיש לרגע לביאה, או אלה, נוראה או מדהימה.
רונה צודקת כשהיא חשה כי יש משהו לא נכון בעולם שאומר לך כל הזמן שאת בת ושהעובדה הזו צריכה לעצב את מה את לובשת, במה את משחקת ומה את אוהבת, אבל מצד שני גם אומר לך "מה זה משנה אם יש גיבורה בת בספר, בספרי הלימוד, בסרטים שאת רואה?" והתגובה שלה היא שעוזרת לענת הגננת להבין.
ענת פותחת דלת חשובה לרונה. היא נותנת לה את הכלים היצירתיים ליצור את המציאות החדשה. לכתוב את הספר שאין. זה מסר חשוב עבור ילדים וילדות – אתם אלה שיכולים לשנות. לפעמים יותר מהגדולים. ואנו המבוגרות והמבוגרים צריכים לדעת להקשיב לילדים ולילדות ולתת להם את הכלים לגלות את הסיפורים שנותנים להם השראה.
בסופו של דבר לביאת בעיני הוא סיפור על חופש. החופש לראות את המציאות מתוך עיני שלי ולמצוא את מקומי בעולם. החופש הזה לא נתון לנו הנשים בפשטות. הוא הישג שהושג רק בחלקו, ובמאמץ. הוא הושג על ידי דורות של נשים שנתנו אחת לשנייה את האפשרות ליצור להן עולם חדש. "לביאת" מרשה לילדות לחשוב על העולם מתוך עיניהן. ליצור להן את הגיבורות שלהן שיעזרו להן בדרך. אנחנו המבוגרות צריכות לשמור שיהיה להן מקום לעשות זאת, ועל הדרך ללמוד מהילדות כמה זה יכול להיות כיף ליצור לך עולם חדש.

ד"ר מירי רוזמרין – מרצה בתוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת ת"א, באוניברסיטת בר אילן ובמכללת תל חי. נושאי המחקר העיקריים שלה: אתיקה עכשווית, אתיקה מהיבטים פמיניסטיים, תאוריה פוליטית, תאוריות פמיניסטיות, אימהות, אינדיווידואלית וגוף.