מדריכה למורה ולגננ/ת לעיצוב סביבת לימודים שוויונית

הדמויות 

הילדות והילדים יחשפו בגן ובכיתה, במהלך השנה ובהקשר לנושאים השונים  לדמויות שונות. לעיתים יתלו תמונות הדמויות על הקירות ובחלק מהגנים והכיתות יוצגו תמונות הדמויות בעת הפעילות על השולחנות המדפים והספרים (על פי גישת הגן העתידי יש היום יותר ויותר נשות ואנשי חינוך שבוחרות ובוחרים להשאיר את הקירות נקיים). 

 חשוב לחשוב מראש על הדמויות שיוצגו ולבדוק כי הן מייצגות את כלל ילדות וילדי הגן/הכיתה. כדאי לשאול ולבחון:

• האם יש דמויות של נשים לפחות באופן שווה לדמויות גברים?
• האם יש מגוון בייצוגים- דמויות בכל צבעי העור בכל צורות הגוף? האם יש דמויות עם צורך מיוחד? 
• האם יש ייצוג למגוון המשפחות, למגוון המקצועות והעשייה של נשים וגברים בנות ובנים?

יש דמויות שמופיעות עשרות שנים בלמידה בגנים ובבתי הספר: יהודה המכבי, מרדכי היהודי, משה רבינו, אליעזר בן יהודה, חיים נחמן ביאליק, אילן רמון, ראש הממשלה, הנשיא והרמטכ"ל. מה משותף לכל הדמויות הללו?
אכן, רוב רובן של הדמויות הנלמדות הן גברים. העובדה הזו היא מסר לבנים ולבנות על מה הם יכולים להיות, ובהתאמה, מה הן פחות יכולות להיות.

מעט מאוד דמויות של נשים נלמדות בגנים ובבתי הספר (בערך 10% מהדמויות הנלמדות). נשים רבות שפעלו יחד עם גברים נמחקו מעל לדפי ההיסטוריה, כמו סטפניה וילינצסקה שפעלה יחד עם יאנוש קורצ'ק, רוזלינד פרנקלין מי שגילתה את מבנה הDNA אך תרומתה נדחקה , ווטסון וקריק קיבלו את פרס הנובל על הגילוי בלי להזכירה וגם שנים אחרי שהתרמית התגלתה עדיין ברוב ספרי הביולוגיה היא לא מופיעה .

המעטות הנלמדות בינהן – גולדה מאיר, רחל, נעמי שמר, חנה סנש, הנרייטה סאלד, הן כמעט תמיד נשים לבנות, אשכנזיות, ואינן מיצגות קבוצות מופלות אחרות. תופעה זו קשורה אל המושג "דיכוי כפול" או "הצטלבות דיכויים"-  ובהקשר הזה, מדובר למעשה בדמויות שהשפיעו על החברה אך בהיותן גם נשים וגם שייכות לקבוצה אחרת שמופלת (מזרחיות, ערביות, א-נשים עם מוגבלות, קהילה גאה ועוד) סיפורן ייעדר לא פעם מהזיכרון הקולקטיבי.

כמה דוגמאות לנשים ששווה להוסיף ללמידה:

מלאלה יוספזאי – הילדה הפאקיסטנית שלחמה בטאליבאן על זכותן של ילדות ללמוד. האדם הכי צעיר/ה אי פעם שזכתה בפרס נובל.

שרה לוי תנאי – מייסדת להקת ענבל, כלת פרס ישראל למחול, אשת חינוך ומשוררת שכתבה בין היתר את השורה המצוטטת "וכולנו אור איתן" מתוך שירה באנו חושך לגרש, ואת השיר "ליצן קטן שלי אולי תרקוד איתי".

מורן סמואל – ספורטאית פאראלימפית שכולה סיפור של נחישות ועוז הרוח. גם היום ב2021 אחרי שהגיע ראשונה במקצה חצי גמר נדרשה להתמודד שוב בטענה שהכסא עליו יושבת בעת החתירה לא תקין. התמודדה שוב בחצי הגמר השני והשיגה תוצאה טובה יותר ושוב הגיעה ראשונה! בסופו של דבר בגמר וזכתה במדליית כסף! 

אלו הן כמובן רק דוגמאות מעטות ואפשר למצוא עוד נשים משמעותיות רבות שנכון וראוי ללמוד אודותיהן בשל תרומתן החשובה. מוזמנות ומוזמנים להצטרף לקבוצת הווטסאפ של מנהיגותה תכנים שווים שבה אני שולחת מדי פעם חומרים על נשים משמעותיות ששוה ללמד עליהן.

בניגוד לגברים, ששמם ופועלם נלמד לאורך שנים במערכת החינוך, דמויותיהם כלולות בכל ערכות הלמידה ועשייתם ידועה ומוכרת, את הנשים הללו ואת התיעוד לפועלן צריך לחפש ולהשקיע מאמץ אמיתי כדי למצוא, אך החיפוש הזה משתלם וחשוב כל כך. 
מריאן רייט אדלמן אמרה : YOU CANNOT BE WHAT YOU CANNOT SEE.

ככ חשוב שהבנות יראו דוגמאות לנשים מכל התחומים שהנהיגו הובילו, חשוב שבנים ילמדו על נשים מובילות וילמדו שנשים אינן אוביקט אלא שותפות לדרך, חשוב שבנות ובנים יראו א.נשים מכל הקבוצות שהצליחו להגשים קשת אפשרויות. 

הספרות

הספרות נתפסת לא פעם כעולם של פנטזיה ודמיון המנותק מהמציאות. אך בפועל הספרות מעבירה מסרים מרובים לילדות ולילדים: דמויות של נסיכות ענוגות בלונדיניות עם עיניים כחולות מחכות לחתונה או להצלה ודמויות אבירים פעילים ויוזמים מעבירות לבנות את המסר שתפקידן הוא להיות אובייקט פאסיבי הזקוק להצלה, מסר על תחומי העניין הרלבנטיים להן – יופי משפחה וחתונה, וכמובן, מסר על מה שהן לא יכולות להיות – יוזמות, פעילות ומנהיגות.
ומה עם הבנים? הבנים לומדים איך לפתור קושי, ויש רק דרך אחת לגיטימית עבורם – אסור להיעזר באחרים, אסור לבכות, ישנה רק דרך לגיטימית אחת והיא – אלימות. מסרים אלו ועוד מיני מסרים סטראוטיפיים אחרים עוברים דרך הספרות המשמשת ככלי בסיסי בגנים ולהעברת מסרים וגם בכיתות הנמוכות בביה"ס היסודי.

בספרים רבים, גם כאלו שאין בהן נסיכות ונסיכים, ישנם מסרים לא מודעים מפלים ומחזקי סטראוטיפים.
מדד מנהיגותה לספרות שווה – מציב ארבעה קריטריונים המסייעים לבחון עד כמה הספרות היא ספרות שווה ועד כמה היא מוטה ומפלה.

כמה כמה – האם יש בסיפור דמויות חזקות של נשים או כאלו שמגדרן אינו מובהק? מיהו גיבור הסיפור? האם שוב הוא הגבר/הזכר/הילד האריה? האם הלביאה/האשה היא בתפקיד בת הזוג, האמא? או דמות ראשית?

סינר ומזוודה – מהם התפקידים המשוייכים לנשים/נקבות/בנות ומהם אלו המשוייכים לגברים/זכרים, בנים? האם האב מתואר כמי שבעבודה או בבית, קורא עיתון ואוכל את הארוחה שהאם מכינה? האם הילדה משחקת רק עם בובות בעוד הבן עושה מעשי שובבות? קחו לדוגמא את מיץ פטל: ספר בו האריה מציע פעם אחרי פעם את ההצעות והג'ירפה הולכת אחריו, ובהצעתו האחרונה כותבת חיה שנהב: "התחרות הכריז האריה, התחרות צווחה הג'ירפה", הוא מכריז והיא צווחת, על כל המשמעויות השונות הגלומות בשתי המילים "הכרזה" מול "צווחה". זוהי דוגמא טובה לכך שלעיתים ההתייחסות הסטיריאוטיפית גלויה ולעיתים חבויה, אך רק מודעות מגדרית ותהליך של חשיבה ביקורתית יוכלו לחשוף את ההטיות ואת המסרים השקופים הקיימים בסיפורים.

דימוי גוף – עד כמה מאוירות הדמויות באופן סטיריאוטיפי? צבע גוף בהיר, גוף צר, או 90/60/90 לנשים, חטוב ומוצק של גברים, עד כמה נשים מאוירות רק עם שמלות בגווני ורוד מאופרות וכו'?

קשת גוונים – עד כמה ישנו ביטוי למגוון אוכלוסיות בקרב הדמויות? דמויות כהות עור, דמויות מלאות, שמנות, בעלות מגבלות, דמויות של משפחות מהקהילה הלהט"בית וכו'.

אני ממליצה לבחון היטב את הספרות הנלמדת והנקראת בגן או בכיתה ולבדוק מהם המסרים הנמצאים בה. לדאוג ללמד את הילדות והילדים חשיבה ביקורתית וזיהוי אלמנטים סטיריאוטיפיים בתוך הספרות ולדאוג להקריא ולשמוע הרבה ספרות שווה. היא קיימת אמנם באופן מועט, אבל היא בהחלט שם.

את ספר הילדות והילדים לביאת כתבתי לאחר שגיליתי שישנם חמישה עשר ספרים בעברית על אריות ואף לא סיפור אחד על לביאות. לביאת הוא סיפורה של רונה הילדה, שמגלה בדיוק את התגלית הזו שאין ספרים על לביאות ויוצאת למסע לשינוי המציאות. כמו לביאת תוכלו למצוא עוד ספרות שווה מותאמת לגיל הרך ולראשית הקריאה כמו ספריה של ג'וליה דולנדסון (האהובים עלי במיוחד הם זוג, תולעת כל יודעת ו-טרמפ על מטאטא"), בילבי – אסטריד לינדגרן, הנסיכה שלבשה שקית נייר – רוברט מאנצ', הסיפור על תכלת הצב ועל ילד מחמד – תהילה גולדברג, לא קוראים לי איזבלה – גנפר פוסברי, שתי סינדרלות – עינת ויצמן.

בקבוצת הפייסבוק ספרות שווה ניתן למצוא את הרשימה השווה של ספרות שווה ומומלצת מותאמת גיל.

בבית הספר נכנס גם אלמנט ספרי הלימוד – ההטיה שם קיימת במכלול הרבדים שנזכרו עד כה – הדמויות הנלמדות והשפה וגם אותם כמובן יש לבחון במשקפיים מגדריות.

השפה

"אני את ואתה נשנה את העולם". "ברוכות הבאות וברוכים הבאים". מה כתוב אצלכן? "מי בא לגן" או "הגעתי לגן", "פינת רופא" או – "מרפאה"? יש דרכים רבות לכתוב את אותו המסר וכדאי לשים לב אם הוא כתוב בשפת זכר בלבד או בשפה המתייחסת לשני המינים. ילדות לומדות מגיל צעיר להגיב לשפת זכר, ילדים הרבה פחות. השפה העברית היא שפה מיננית ומחייבת אותנו כמעט בכל משפט להתייחס למינו/ה של נושא המשפט. העובדה הזו יחד עם ההנחייה הארכאית והשוביניסטית של האקדמיה ללשון להמשיך ולפנות לקהל מעורב בלשון זכר כי הזכר הוא הסתמי והכולל, יוצרות מצב בו השפה משמרת חברה פטריארכלית שבה ברור מי הוא השולט ומי הוא המרכז, מי שפתו היא הקובעת ומי צריכה להתאים את שפתה.

השפה לא רק משקפת מציאות אלא גם מבנה אותה ולכן דווקא במוסדות החינוך יש לנו הזדמנות לשנות. להשתמש בלשון עבר/עתיד מדברות/ים  במקום "אני יוצא לטייל" -"יצאנו לטייל". להשתמש בשמות פועל – במקום פינת "אני כותב" ניתן לכתוב – "לכתוב יחד". ניתן להשתמש גם בהטיות השונות "ברוכות הבאות וברוכים הבאים" – ולשים לב שהשימוש בשני המינים במקביל לא יכלול תמיד את שפת הזכר ראשונה והנקבה שנייה – כי גם המיקום הוא מסר. אפשר גם מדי פעם לדבר לסירוגין רק בנקבה ורק בזכר. השפה כמובן תתבטא בהמשך גם במיילים שנשלח להורים וגם בדרך בה נדבר עם הילדות והילדים.

בשנת 2021 במוסדות חינוך רבים נראה כרזה של ברוכות וברוכים הבאים כתובה בעברית רב מגדרית שיצרה מיכל שומר וזה נהדר!
ממליצה גם לכל נשות ואנשי החינוך להכנס לקבוצה המצוינת "דברו אלינו" של דפנה אייזנרייך  ובה התמקדות בשפה שווה.

מרכזי המשחק

*סעיף זה רלוונטי בעיקר לגן אך גם לעיצוב בכלל של מרחבי המרכזים החינוכייים.
כשבנות ובנים יגיעו לגן בד"כ נראה חוסר שוויון בחלוקה שלהם למרכזי המשחק השונים.
במסגרת אחת ההרצאות שהעברתי לגננות, שאלה אחת המשתתפות: "באופן טבעי בנות בוחרות יותר במשחק הסוציו-דרמטי, בנים בוחרים יותר במשחקי ההרכבה והבנייה או בחצר. למה את חושבת שצריך להתערב?"

הצעתי שנשים יחד סימן שאלה על המילים "בחירה" ו-"טבעי". שאלתי אותה מה היתה עושה אם היו מגיעים אליה ילדות וילדים משכונה א' שהיו בוחרות ובוחרים רק במשחקי מחשב והרכבה לעומת ילדות וילדים משכונה ד' שהיו בוחרים רק במשחק בחצר. האם היתה מקבלת את זה כ"בחירה טבעית"? האם היתה מתערבת? תשובתה היתה כמובן – שהיתה מתערבת.

יש מגוון דרכים להתערב ב"בחירה" שהיא למעשה ברובה הבנייה חברתית – לערבב קבוצות משחק, לפתוח בהדרגה לקבוצות מסוימות ועוד ועוד. כאן אתמקד רק בעיצוב מרחבי המשחק.

מציעה לך הגננ.ת להתבונן ולבדוק:

• האם יש הזמנה גם לבנים וגם לבנות להגיע למרכזי המשחק? לדוגמא: אם המרכז הסוציו-דרמטי כולו בצבעי ורוד (מפה, כריות, בובות) הוא יסמן לבנים שזה לא המרחב שלהם, אם אין במרכז המשפחה "בובים" (בובות בן) בנים פחות יתקרבו אליו, אם במרכז הקוביות לא משולבות גם בובות – בנות יתרחקו. ואפרופו בובות בן – כמה בובות כהות קיימות אצלכן/ם? כמה בובות עם מגבלה ברורה?
• עד כמה יש ערבוב אלמנטים באופן שמזמין גם בנים וגם בנות? ממליצה לשלב ולערבב בין מרכזים ולבדוק שכל אחד מהם מזמין באמת את כולן וכולם.

 דמויות המופת הנלמדות, הספרות, השפה, מרכזי המשחק – היבטים מרכזיים דרכם יש בכוחנו לשנות את המרחב החינוכי ולפתוח קשת אפשרויות רחבה לילדות ולילדים.

אשמח לקרוא את מחשבותיך בקשר לטקסט בתגובות. אם יש ברצונך להעמיק בנושא אני מזמינה אותך גם להצטרף ל- קורס חינוך מודע מגדר המקנה פרקטיקות משמעותיות ומיידיות להפעלה בגן ובכיתה, כמו כן תוכלו להזמין את הורי הגן והכיתה להצטרף לקורס הורות מודעת מגדר. 

שנת לימודים מוצלחת

שנה שווה.