בת פרעה 2019- כל מה שצריך כדי שיהיה לנו פסח פמיניסטי וחג שווה

דווקא בפסח המיוחד והאינטימי הזה 2020 יש לנו הזדמנות גדולה יותר לחגוג באופן שוויוני שמדויק ממש עבורינו. אז אם בעת קריאת ההגדה עד היום היה גם לכן/ם קשה  לשמוע שוב רק על ארבעת הבנים ועל רבנים מרבנים שונים…אם גם לכן/ם יש עקצוץ בכל הגוף כשעוד פעם השיח נסוב רק על אבותינו ומדיר את האימהות שבהכרח היו שם גם …. אם גם אתן/ם מרגישות שמשה בתיבה הוא חמוד אבל בוודאי בינקותו וגם בבגרותו הוא רק חלק מהסיפור.אם גם לכן/ם ברור כי סיפור פסח  מכיל כל כך הרבה נשים משמעותיות, אמיצות, נשים שנמחקו מההיסטוריה….
הטקסט הזה הוא בשבילכן!
טקסט שמאגד את כלל ההצעות שלי עבור מבוגרות מבוגרים ולעשייה עם הילדות והילדים כדי שהפסח הזה יהיה חג שווה!
*הטקסט פורסם בפסח 2018 ונערך עריכה מחודשת לקראת פסח 2020.

לא רק "אבותינו"- סרטון שהכנתי עבורכןם מיוחד לחג 

איך להפוך את חג הפסח לחג לשווה:

1.להחזיר להיסטוריה את האימהות שלנו בכלל ובפרט אלו הרלבנטיות לסיפור פסח.
קראו אודותיהן, ספרו על העשייה שלהן לילדות ולילדים שלכןם
בסיפור פסח יש נשים. הן נזכרות כדמויות משנה בעוד שלמעשה הן דמויות מרכזיות. הן הן הסיפור:
המיילדות, יוכבד, מרים הנביאה ובעיקר בעיקר- בת פרעה.

עבורי היתה זו יוכי ברנדס שנתנה לי מילים ודרך להתחיל ולהתמודד עם הקושי והעקצוץ. עם התחושה שהחג הזה כמו חגים רבים ביהדות מדיר, אותי
את אימותי ואימהות אימותי וחמור מזה מעביר מסר מפלה וקשה לבנותי- מסר שהן אינן שוות שאין להן היסטוריה ואין עתיד במישור הציבורי חברתי.

את הספר שבע אימהות שכתבה יוכי ברנדס קראתי בשקיקה. ואחרי קריאה ראשונה קראתי שוב ושוב ושוב.
נקשרתי לכל אחת מהגיבורות, אלו שנתפסות בדרך כלל כדמויות משנה עד שבאה ברנדס ומאירה עליהן בזרקור ענק.
מאירה אותן, את גבורתן, את מרכזיותן ואת משמעותן.
מכולן הכי ריתקה אותי – בת פרעה. היא הזכירה לי את חברותיי הגננות מי שאינן האימהות הביולוגיות של הילדים
אך בעלות משמעות רבה כל כך בחייהן.

וכך, עוד לפני שפגשתי את יוכי ברנדס פנים אל פנים, – הרצתי בפני גננות בהרצאת בנושא חינוך מודע מגדר, הרצאה אותה כיניתי "בת פרעה"

גננות רמת גן בהרצאת מנהיגותה, בת פרעה בינהן באדיבות י.מאירוביץ

לשמחתי, בעזרת חוה ניסנבוים מייסדת גולדה, הצלחתי להגיע אל יוכי ברנדס עצמה, לשוחח איתה ולראייין אותה (קישור לראיון המלא)

והנה פיסקה מדבריה:

"האימהות שלנו הן נשים שלא הלכו בתלם…אלו נשים שיש להן "אני" חזק מאוד. והוא  גם רגשי, גם מוסרי, גם חוקי וגם אינטלקטואלי. יש להן תובנות משלהן.
הן  חיות בתוך עולם פאטריאכלי, אך הן לא מוכנות להיות חלק מהעדר ולהגיד או לעשות כמו כולם.
הן לא מוכנות להיות "ילדות טובות", למרות, שהרבה יותר נוח להיות ילדה טובה, הרבה יותר נוח, אפילו היום… ובטח אז, בעולם פאטריאכלי.
הנשים האלו לא מוכנות לציית לכל החוקים של החברה שבה הן חיות. הן שואלות את עצמן: רגע, אני מאמינה במסרים, בחוקים ובדרכים המקובלים הללו?
וכשהתשובה היא "לא", אז הן מסרבות להשתתף במשחק, והן מוכנות לשלם את המחיר. וזה מה שמאפיין אותן כנשים, כבני אדם."

טל ברייר בן מוחה מראיינת את יוכי ברנדס על ספרה שבע אימהות (2014)

הספר, שבע אימהות, אפשר לי לקרוא ולהבין את הפסוקים המועטים בהקשרה של בת פרעה ומרים והמיילדות ויוכבד במלוא הדרם ומשמעותם
לתווך את הדמויות הללו ולשוחח אודותיהן עם בנותיי וגם ללמד וללמוד יחד עם הגננות איך להעביר לכלל ילדות וילדי הגנים את העשייה המשמעותית של הנשים האמיצות האלו.

להסביר על הדרכים בהן כדאי לתווך ולדבר על האומץ של המיילדות ויוכבד, על מרים הילדה החכמה והאמיצה שהפכה בהמשך לנביאה ועליה על בת פרעה
זו שמרדה והצילה עם שלם עם אחר. לשאול איך זה שנשים רבות  משמעותיות ואמיצות "זוכות" רק במספר שורות מעטות בסיפור התנכי?
לעורר חשיבה ביקורתית והבנה שהחלקים ההיסטורים והתנכים שנשמרו היו אמורים לכלול גם הרבה חלקים אחרים שלא נכתבו או נחמקו ונכתבו
לכתוב יחד ולהשלים את החסר.
לרעיונות נוספים על פעילות להגמשת תבניות מגדריות אצל הילדות והילדים הצטרפו לקבוצת הפייסבוק:  מנהיגותה- חינוך מודע מגדר

• דברו על האומץ שביציאה לעזרת קבוצה שונה- קבוצה שאינך משתייכ/ת אליה

סיפורים על מנהיגים (וקצת על מנהיגות) שהצילו את עמן וחברתן ובנות ובני מוצאן כמו רוזה פארקס, מלאלה יוספזאי, חנה סנש ואנגרי יש.
לא מספיק. אבל יש. חלקן מותאמים לגיל הרך רובם לגילאי הנוער. את הסקירות אודות הספרים הללו ניתן למצוא בקבוצת ספרות שווה.
אבל סיפורים על אלו שפעלו כדי להציל בנות ובני עם אחר, או קבוצה אחרת, קבוצה שנחשבה לאויב, יש הרבה פחות.
דווקא היום בימים של בחירות שבהם אמירות גזעניות נשמעות כאילו היו דברים יום יומיים- כל כך חשוב לדבר על הערבות ההדדית האנושית הזו.
על היכולת הנדירה לדרוש זכויות של קבוצה אחרת. ללחום למענם.

בת פרעה חומלת על הרך הנולד- זה שהוכרז על ידי אביה כאויב, ומזכירה לי גם את הרייט ביצ'ר סטואו האישה הלבנה שנולדה לפני 200 שנה ושנאבקה לשחרור האנשים שחורי העור מהעבדות.
היא נאבקה בשטח תוך שהיא מסייעת פיזית להברחותיהם מארצות הדרום לארצות הצפות והיא גם נאבקה דרך כתיבתה החתרנית.
בין היתר כתבה ביצ'ר סטואו  את "אוהל הדוד תום", ספר שנחשב כאחד הספרים שעורר את המלחמה צפון דרום ובסופו של יום תרם לסיום העבדות.
את סיפור חייה עוצר הנשימה קראתי בספרה השווה מאוד של תמר ורטה זהבי "האישה ששינתה את אמריקה- סיפור חייה של הרייט ביצ'ר סטואו".
ממליצה לקרוא אותו ולתת גם לנערות ולנערים לקרוא לקרוא לקרוא!
לדבר על פקודה בלתי חוקית בעליל על חוקים לא מוסריים ועל חובה אנושית לדרוש חרות לעמך כמו גם אם לא בעיקר לעם או לקבוצה אחרת שאינך משתייכת אליה.

אז קודם כל אני ממליצה להעלות אותן את כלל הנשים האמיצות הקשורות לפסח ובעיקר אותה את בת פרעה שמרדה באביה המלך והצילה עם שנחשב לאויב.
להציג אותןם על הלוחות בגנים,
לדבר עלהן במשך החג וסביב שולחן החג, לשאול אילו תכונות יש להן ואילו תכונות היינו רוצות/ים שיהיו בנו כמותן, בהשראתן-
המיילדות- באומץ המרו את הוראות המלך – חכמות חושבות בעצמן מסרבות לפקודות לא חוקיות, אנושיות מוסריות
יוכבד- אמיצה, חכמה
מרים- ילדה קטנה ששומרת על אחיה מבעד לקני הסוף רוקמת תוכנית שמאפשרת לאמה יוכבד להפגש איתו שוב ושוב להניק אותו להיות לו לאם
בת פרעה- מי שחומלת מורדת אמיצה נחושה ויוצאת להגנת מי שנחשב האויב תוך הפעלת שיקול דעת עצמאי.

למעלה, במסגרת שינוי מגדרי בכלל גני ופעוטוני נעמת אותו מלווה מנהיגותה שלחה אלי הגננת ורד ולסקז את לוחות הגן שבמרכזם בת פרעה ומרים למטה גן ורד טרום טרום חובה גני תקווה, הגננת שרית לוי אלנתן

2. ספרות שווה– ילדות/ים קוראות/ים ספרות שווה

כדי לסייע בהצגת הדמויות הנשיות המשמעותיות בסיפור המגילה ממליצה מאוד על ספרה של אורנה פילץ, מרים ספרי לי את,
ספרות שווה שמעבירה היטב את סיפורה של מרים האומץ שלה ושל שאר נשות המגילה, מבהירה שהן לא דמויות משנה אלא שהן הן הסיפור!

ממליצה מאוד גם על הסיפור השווה לילדותים – סודות ההגדה ,  שכתבו ד"ר חגית גור זיו ורלה מזלי

אם אתן/ם בוחרות/ים להקריא ספרות קנונית. מציעה לבדוק אותה היטב ב"משקפיים מגדריות" בדקו את חלוקת התפקידים הקיימת בהם את הגיבורים ותפקידיהם העזרו במדד מנהיגותה לספרות שווה
כך לדוגמא בסיפרו של לוין קיפניס הנלמד בלא מעט גנים ובתי ספר- "כוסו של אליהו" יש חלוקת תפקידים סטראוטיפית מפלה לאורך כל הסיפור
לא רק שהאם מכינה וטורחת על הארוחה מגישה בעוד האב יושב על יד השולחן אלא שגם הבן יושב ליידו בעוד הילדה נדרשת לעבוד ולסייע לאמה.
אותה ילדה גיבורה לכאורה המוגדרת כ"ילדה טובה" בכל עת בה היא מסייעת לאמה בפעולות שלה לניקיון ולהכנה לסדר פסח ולשירות הגברים בבית.

אם החלטתן להקריא את כוסו של אליהו, לוין קיפניס מוטב שתכירו את המסרים המפלים המגדריים הקיימים בו ותדעו לתווך אותם
לעורר שיח ומחשבה ביקורתית בהקשרם.
שאלו – האם כך זה בכל המשפחות, האם כך זה במשפחתינו מה אפשר היה לשנות בסיפור?

ספרות מומלצת חדשה ושווה תמצאו ביצירה החדשה "מי ישאל את הקושיות" ספרה של נעמי בן גור. סקירה בהקשרו ראו בקבוצת הפייסבוק – ספרות שווה.
סיפורה של ליבי הילדה שנחושה לשאול את הקושיות גם כשאחיה מנסה לאיים להפחיד ואפילו לשחד
הסיפור מסתיים בקסם של יחד כשהאח נחלץ לטובת אחותו אך לא כמו הנסיך המציל את הנסיכה האוביקט המחופצן
כאן זו עזרה של יחד בין אחים, סיוע שמגלה את גדולתה וגדולתו, ביחד ולחוד. ספר שווה מאוד.

3. והיא שעמדה- קראו את ההגדה הפמיניסטית סביב שולחן החג.

את דבר קיומה של ההגדה הזו גיליתי רק לפני שבועיים והשנה יהיה זה החג הראשון שאקרא ממנה. הראשון אך לא האחרון.
והיא שעמדה- הגדה של פסח עם מדרש נשי חדש, בעריכת נירה נחליאל וענת ישראלי, המדרשה באורנים בהוצאת הקיבוץ המאוחד,
ההגדה שסוף סוף נותנת לי קול,  מוצאת מקום עבורי עבור בנותי ואימותי!

לא רק בפסח. כמעט כל חג, אני, אישה חילונית שכמותי עומדת נבוכה, מתקשה להציע חלופה לאינסוף תפילות, הגדות מגילות ודברי תורה שמדירים אותי ואת הנשים כולן.
אם להודות על האמת, בתחום הזה אינני מתקשה אלא שלמעשה אני ממש לא יכולה להציע להן חלופה.
"והיא שעמדה" עושה זאת בשבילי
ובעשותה זאת היא מקרבת אותי לחג מאפשרת לי לחוש חלק ממנו.
מאפשרת לי לרצות שבנותיי יבינו את משמעות המילים והעלילה.
בפתח הדבר של והיא שעמדה נכתב כך:
"בליל הסדר אנו מספרים את הסיפור המכונן של עם ישראל- סיפור לידתו במצריים ויצאתו לחירות.
על ערש לידתו של העם עמדו המיילדות, נשים אמיצות מרדו בצו הכיליון ודאגו להמשכיות החיים, ומרים הנביאה סחפה איתה את כל העם על שפת ים סוף היכן הן כל אותן נשים מופלאות?
דמויות נשים נעדרות מההגדה וקולן חסר גם ככותבות וגם כפרשניות של הסיפור .
מחצית מהעם, המחצית הנשית לא נוכחת ולא שותפה בסיפור המרכזי של התשתית התרבותית של עם ישראל.
ההגדה של פסח ארגה לתוכה במהלך הדורןת קולות רבים, בהגדה שלפנינו אנחנו מבקשות לטוות ולהוסיף אליה עוד חוט, החוט החסר של נשים פועלות וגיבורות, נשים דורשות ומפרשות."

קראתי את "והיא שעמדה" בהתרגשות
כמו בספרה של ברנדס גם כאן הרגשתי שפער הידע שלי הוא כה גדול שעלי לקרוא שוב ושוב ושוב.
כך עשיתי. וכך אמשיך לעשות.

השנה נוספה גם הגדת אנוש לפסח– הגדה ישראלית, חילונית, הומניסטית שכתב פרופ רון כוזר.

שעדכן אותי פרופ כוזר אודות ההגדה הוא הוסיף כ -"את הקטע האוניברסלי של האגדה ניסחתי כך:
בְכָל־ דּוֹר ודוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְאִלוּ הוּא יָצָא מִמִצְרָיִם. בכל דור ודור חייבת אישה לראות את עצמה כאילו היא יצאה ממצרים. לוּ יהי לנו לב לראות את עצמנו – מהיותנו יצירי אנוש – כאילו היינו אנו בנות ובנים למיעוט נרדף בידי רוב עריץ. לוּ יהי לנו לב לראות בסבלותם. וְאָהַבְתָ לְרֵעֲךָ כָמוֹךָ. בסוף ההגדה מופיע: חֲסַל סִדוּר פֶסַח. כַאֲשֶׁר זָּכִינוּ לְסַדֵר אוֹתוֹ, כֵן נִזְכֶה לַעֲשוֹתוֹ – והיינו כל הברואים בצלם בני ובנות חורין."
לאור דבריו אלו עיינתי בהגדה ונדמה לי שהיא שווה מאוד מאוד.  ניתן להוריד ללא עלות את ההגדה כאן

אז איך להפוך את החג לשווה:

• הציגו להןם את גבורת הנשים ומרכזיותן בסיפור החג
• קראו ספרות שווה, תווכו ועוררו חשיבה ביקורתית על ספרות שיש בה מסרים סטראוטיפים ומפלה
• דברו על מסרי החג- חמלה, ערבות הדדית בין בני אנוש מקבוצות שונות
• "והיא שעמדה"- אם אתןם עורכות/ים סדר חג- דאגו שיהיה שוויוני .

כדי להנות מכל הטוב המרגש והשווה הזה. אקנח כאן באחד מקטעי "והיא שעמדה"
ואוסיף כי
בכן חברותיי העושות והעמלות כדי לשנות- דיינו!
חג שווה ושמח.

"דיינו
… אילו זכתה חוה האישה הראשונה שאכלה מפרי עץ הדעת שיכרו בה כבמי שנתנו לנו דעת- דיינו
אילו זכו אימותינו בכבוד בעבור בנותיהן כמו בעבור בינהן- דיינו
אילו לא סכסכו אבוניתנו את אמותינו זו בזו  כאברהם את שרה והגר או כיעקב את לאה ורחל- דיינו
אילו היו המיילדות שהצילו את בני עמצנו במצריים זוכות להכרה לה הן ראויות דיינו
אילו זכתה מרים לאותו מקום אשר לו זכה משה ואהרון במורשתנו – דיינו
אילו גם נשים היו כותבות את ההגדה והיו נותנו לאימותינו את המקום הראוי להן בתולדותינו- דיינו
…
דיינו ודיינו ולא דיינו."

חלקים מתוך הטקסט שכתבו נעמי נמרוד ואסתר ברונר בתוך הגדת "והיא שעמדה".